בס"ד
מנהג העולם להניח תפילין בבוקר בעת תפילת שחרית ויש המהדרים ללמוד אחרי התפילה כאשר הם מעוטרים ומוכתרים בתפילין1. אמנם ראיתי במספר מקומות שנוהגים להניחם גם בתפילת מנחה. ובאתי לדרוש ולחקור מה מקור מנהג זה ועל יסוד מה הוא מתבסס.
גרסינן במסכת שבת2 "…דאמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא? אמר אביי: שלא יפיח בהם, רבא אמר: שלא יישן בהם"...
וכתבו התוספות3: "להכי נקט אלישע, דמסתמא כיון שנעשה לו נס בתפילין היה זהיר בהן והיה לו גוף נקי. ומזה הטעם אין אנו יכולין ליפטר, שהרי בזה אנו יכולין להזהר…" וכעין זה כתב הרא"ש4 וז"ל: "..לומר לא שיהא צריך כאלישע בעל כנפיים, אלא שיכול ליזהר משינה ומהפחה כמוהו. דכיון דארע לו נס בתפילין מסתמא היה שומרן בטהרה. והאידנא שאין רגילין להניחן אלא בשעת תפילה, בקל יכול אדם ליזהר באותה שעה..."
דבריהם של התוס' והרא"ש הנ"ל, הובאו להלכה בטוש"ע5: "מצותן להיותם עליו כל היום. אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם- נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפילה."
הרי שמבואר מכל הנ"ל שכאשר יכול האדם ליזהר בגוף נקי חלה עליו מצוות הנחת תפילין. ואיזה זמן מתאים יותר לזה מאשר התפילה. ולכן נהגו כל העם, כפסק השו"ע, להניחם בתפילת שחרית.
וכשנבוא לדון לגבי תפלת המנחה, אין שום סברא לחלק בעניין זה, בין שחרית למנחה. אלא אדרבא, זמנה של מנחה קצר וא"כ יותר קל ליזהר בגוף נקי בזמן זה!
וכן כתב במפורש בשו"ת הרמ"ע מפאנו6 וז"ל: "אבל כל אדם המוני שיהיה או תלמיד, אם אין לבו פנוי לתפילין - אף מנחה לא יתפלל, כי התפילה צריכה נקיות הגוף וטהרת המקום וזוך הלב הרבה יותר מן התפילין..." וכעין זה מצאתי בספר יוסף אומץ7 וז"ל: "ואם אנו מקילים מלילך עם תפילין כל היום, מפני שאנו מסיחים דעתנו, גם אין אנו יכולים לשמרם בנקיות, מ"מ בשעת תפילה צריך להיות נקי ושלא יסיח דעתו כמו בתפילת שחרית, אם כן למה תגרע תפילת מנחה לענין תפילין.. "
ובאמת, גם הטור וגם השו"ע הנ"ל לא ציינו "תפילת שחרית" אלא סתם "תפילה", ולפי התבוננות במקורם (תוס' והרא"ש הנ"ל) אין כל חילוק, אלא אף תפילת מנחה במשמע. שכן, גם בתפילת מנחה הגוף ממילא צריך להיות נקי, ואין פטור מצד נקיות ממצוות תפילין.
עד כאן לא ראינו קשר מהותי בין מצוות התפילין לתפילה. אלא כיון שמקילים האידנא לא להניחם כל היום, מחמת הקושי להשמר מנקיות תמידית, והואיל ובשעת התפילה מצד עצמה נדרשת נקיות הגוף לעיכובא8 ממילא כאן לא שייך להפטר ממצוות תפילין. ואולם, ממקורות אחרים נראה קשר מהותי בין שתי מצוות אלו.
הרמב"ם, בסיימו את הלכות תפילין, לאחר שציין את קדושתן הגדולה, ואת התוצאות המופלאות על האדם המניחן, ש"לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום.."9 מוסיף ואומר10: "אע"פ שמצותן ללבשן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל"…
הרמב"ם לא תלה זאת בגוף נקי וכדו' כמו שמצאנו בלשון הטור והשו"ע הנ"ל. על דבריו אלו לא מצאתי בנושאי כליו של הרמב"ם שציינו מקור מהגמרא.
ונראה לי כמקור לרמב"ם מה שנאמר במסכת ברכות11: "ואמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה - יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל. וזו היא מלכות שמים שלמה". וזאת, עפ"י מה שראיתי בדברי רבינו יונה שם12, בבאור הגמרא, וז"ל: "טעם הדבר, מפני שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהיא במוח. ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו. ומפני כך ציוו להשים אותם כנגד הלב, שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו… וכשקורא ק"ש ומתפלל בענין שמשעבד לו נשמתו וגופו - זו היא מלכות שמים שלימה. ומדאמר "ומתפלל" משמע שגם בתפילה צריך שיתפלל ותפילין בראשו…" ואותה לשון ממש נמצאת גם בריטב"א13. וכעין זה, כתוב בתוספות14 וז"ל: "דעיקר ק"ש ותפילה שייכי בתפילין, כדאמר בסמוך15 - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, פירוש באדון שצוה שהוא קורא והיו לטוטפת ולאות על ידך ואין. ותפילה נמי כדאמרן יניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל זו היא מלכות שמים"…
לאחר שראינו את דברי הראשונים הללו, נ"ל שזה מקור הרמב"ם16, בקושרו את מצוות תפילין לתפילה מחמת שייכותן זו לזו, דהיינו מצד קבלת עול מלכות שמים שיש בתפילין ונצרכת גם
לתפילה17, כשעומד לפני השכינה ומכוין ליבו לאביו שבשמים18.
וכמו כן, נראה לי לבאר את השו"ע19 כאשר פעם נוספת פוסק "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפילה". וכאן לא הזכיר השו"ע את טעם זהירות בנקיות וכו', כמו שהסביר בסימן לז כנ"ל. וכתב זאת השו"ע בסמוך לסעיף המדבר בעניין כוונת התפילין20, וכך נאמר שם: "יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים. על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח. כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות. ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו" וכאמור, כוונות אלו - הכנעת הלב וקבלת עול מלכות שמים - השייכות לתפילין, נצרכות ומתאימות לתפילה מצד מהותה, כעמידה לפני ה'. ואכן, כשחפשתי במקורו הטהור של השו"ע, שהוא דברי הטור, שמחתי למצוא שכיוונתי לדבריו. שמביא את הגמ' הנ"ל כמקור לצורך בתפילין בשעת ק"ש ותפילה. ובב"י שם ציין לרבינו יונה הנ"ל.
עוד הראו לי מה שכתב הרמח"ל בספרו דרך ה'21, על עניין הקשר בין כוונת ומהות התפילין כהכנה ומבוא לתפילה, וז"ל: "אך ענין התפילין הוא… כי נתן הבורא ית' לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית' ויתעטרו בו, באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה, ויתקנו בו תיקון גדול. והוא מה שאמר הכתוב22, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"... ואמנם שני אברים ראשיים נמצאו באדם, ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול, והם המוח והלב... ועל ידי זה נמצא האדם כולו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה, ומתקדש קדושה רבה…והנה אחר היות האדם מצוין בציצית ומעוטר בתפילין, נתקנו לו סדרי התפילה לתקן כפי המצטרך"...
ובקשר לתפילת מנחה, כותב במפורש ר' משה בן מכיר, מחכמי צפת ועין זיתים, בזמן מהר"י קארו והאר"י ז"ל, בספרו סדר היום23, וז"ל "ואם הוא אדם ראוי והגון ראוי שיתעטף בציצית ויניח תפילין גם במנחה. כי באלו שמן חלקו ותפילתו בריאה בכונה יתירה, מפני שהם הממשיכים אליו הכנעת הלב וכובד הראש, ותהי' יראת ה' על פניו לבלתי יביט מפה ומפה, ויכוון באמרי פיו. ואין טענה לאמר: דכיון דאין ק"ש במנחה למה יניח תפילין ויתעטף בציצית? שאין העניין של שחרית אלא לעכב - שאין ראוי לאדם שיאמר "וקשרתם" והוא לא הניח תפילין "והי' לכם לציצית" והוא לא התעטף בציצית, ונמצא שהוא מעיד עדות שקר על עצמו שהוא נאה דורש ולא נאה מקיים. אבל למצוה - זה וזה שווין, לקבל עליו עול מלכות שמים. ולמה תיגרע תפילת המנחה, להיותה בשעה ראויה להתפלל ולהתקבל, כמו שאמרנו, להתפלל אותה דרך עראי שלא בהכנעה וכובד ראש?! ודאי אין סברא זו סברה של שכל… .
הרי שתפילין מביאין את האדם לקבלת "עול מלכות שמים שלימה", "הכנעה וכובד ראש" הנצרכים והמתאימים כל כך לתפילה. וגם על יסוד זה, ודאי שאין כל חילוק בין שחרית למנחה. אלא אדרבא, קשר התפילין והתפילה הוא אמיץ וחזק, ונצרך גם בתפילת ומנחה.
מצוות תפילין – חיותו של האדם
ביאור נוסף על שייכות התפילין לתפילה מצאתי במהר"ל24 וז"ל "… אבל במנחה אין ק"ש לכך א"צ בתפילת מנחה תפילין. אבל מלשון שנקרא תפילין היה נראה שראוי שיהיו התפילין עליו בשעת תפילה אף במנחה, כי נקרא תפילין מלשון תפילה, כי התפילה הוא על צרכו וחיותו, ובתפילין אמרו25 "כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו"26, ר"ל כי מאחר שעל ידי תפילין שם ה' נקרא עליו דכתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"27 וכאשר השם יתברך עליו ראוי אליו החיות דכתיב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום"28 לכך נקראו תפילין שהם חיותו כמו התפילה, ודבר זה עמוק, ולכך התפילין שייכים אל התפילה…" גם לפי ביאור זה, אין כל חילוק בין תפילת שחרית למנחה, וכמפורש בדבריו.
תפילין – טעמים עפ"י הסוד
חוץ מהטעמים הנ"ל, ישנם טעמים עפ"י תורת הנסתר להנחת תפילין במנחה. למרות שאין אני מבין בהם, חשבתי שמן הנכון להזכיר שהם קיימים. וטעמים אלו הם נדבך נוסף בקיום המצווה. עי' לקמן בלקט המקורות, ממנהגי רבי משה ליראה (מקור 22) ומדברי הרמח"ל (מקור 6).
לקט מקורות
לסיכום, אביא לקט מקורות בעניין הנחת תפילין במנחה. המקורות נלקטו במשך זמן ובסיעתא דשמיא גדולה. ומובאים כאן על מנת להראות שאין כל חידוש במנהג זה, ושדיברו בו במפורש גדולי ישראל לדורותיהם, מכל תפוצות ישראל. אמנם, אין כל המקורות מדברים בסגנון אחד בהגדרת המצווה (חובה/ מצווה/ הידור/מנהג טוב). אבל החוט החורז בכל המקורות הוא מקומה של מצוות הנחת התפילין גם בתפילת מנחה. בסדר המקורות – לא הקפדנו בסדר מסויים. והקדמנו את הרמ"ע מפאנו, שהאריך בענין, והובא בפוסקים רבים.
תשובה
להנחת תפילין במנחה. [למודינה]
לא דיינו שמצות תפילין רפויה היא בידנו משנים קדמוניות, אלא שקמו מן המוחזקים בחכמה וחסידות להפריע את העם ממנה בשעת התפילה. ותשובתנו אליהם:
על ראשון ראשון - כי ודאי הנחתן במנחה מדת פרושים היא. ואין להפלא מדוע לא נתאמצו רבנן בתראי להזהיר עליה לכלל ההמון, כי נרפים אנחנו, הלואי ולא נעיד עדות שקר בעצמנו ולא יעבור עלינו ק"ש שחרית בלעדיהם. אבל כל אדם המוני שיהיה או תלמיד אם אין לבו פנוי לתפילין אף מנחה לא יתפלל, כי התפילה צריכה נקיות הגוף וטהרת המקום וזוך הלב הרבה יותר מן התפילין, שהרי הבית האמצעי שבמרחץ אסור להתפלל בתוכו ומותר לעמוד שם ותפילין בראשו כדתניא בפרק יציאות השבת29 הביאה הרב30 במסכת ברכות31; ואין נשיאות כפים ראיה, שהיא חמורה יותר מן התפילה ונאסרה אחרי שתיית רביעית והתפילין לא כן אלא מניחן על שלחנו עד זמן ברכה ולובשן קודם ברכת המזון ואח"כ מברך על מזיגת כוס יפה; ומותר לאדם לעסוק במלאכתו ותפילין בראשו וכל שאינו מפנה לבו לבטלה מיקרי אינו מסיח דעתו מהן, כדברי הרא"ש32. אם כן מותר למי שטרוד בעסקיו להניח תפילין כל היום. אדרבה, הוא לבדו מצווה בהם, כי חכמים ותלמידיהם פטורין מהם בטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה, וכן כל העוסקים במלאכת שמים. הא במלאכת הדיוט חייבים. אבל לתפילה חלילה לנו מהיות טרודים בדבר אחר. וכך אמרו חכמים: לעולם ימוד אדם עצמו ומבעי ליה ליתוביה דעתיה קודם שיתפלל, ופשוט הוא.
ועל אחרון אחרון - אמרו שבשביל המתפללין ערבית אחר פלג המנחה בטלו התפילין במנחה עצמה. הם לא ידעו כי גם תפילת ערבית מצות תפילין נוהגת בה, כדהוו עבדי רב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו מצלו בהו באורתא, כדאיתא בפ' הקומץ רבה33, הביאוהו הרא"ש34 והמרדכי35. ור' אבהו מתני בהו ברמשא כדאיתא בירושלמי36. והלכה ומורין כן שלא לחלצן עד שתכלה רגל מן השוק, אבל בתר הכי לא מורינן. ומה שכתב הרמב"ם37 זמן תפילין ביום ולא בלילה צריך למוד רב, יעויין כסף משנה וקרית ספר ותשובתנו לזמן תפילין כדלקמן38, ולא נטעה בשטחיות דבריו כפי העולה בתחלת העיון בלי התבוננות. והגאונים בב' ישיבות לא די שהיו מתפללין מנחה עם התפילין, אלא אף ק"ש ערבית היו קורין בהן עד סוף ב' פרשיות, כדאיתא בהגהה מימונית ספ"ד39 בשם העטור, ושם בתשובתינו הנז' בארנו יפה יפה מדוע לא היו משלימים בהם תפילתם כרב חסדא ורבה בר רב הונא כי לא היו חלוקים עליהם ודאי.
ולא שמיע לן מ"ש חד מדרבנן כי שער של עגל מעכב במנחה, דכ"ע ידעי שלא הונח שם בכל עת אלא לפיוס הדין. ואבותנו שהיו עסוקים תמיד במלאכת שמים היו יכולים לפטור עצמם לפעמים ממצות תפילין. ומקום הניחו לנו להתגדר בה מרוב חסרונותינו, אחר שהם היו גדורים ועומדים ומוחזקים במצות אחרות יותר ממנו. הלואי ונרבה במצות והתברכו בנו במנוחתם בג"ע ירננו על משכבותם.
וגם מנין הק' ברכות אינו ראיה לדבר הזה, כי לא מנו אותם לפרושים שמרבים עליהן בכל יום מעין ברכותיו, אלא לקלי עולם שלא יפחתו מהן.
והמתענה מעיד על עצמו שהולך בדרך טובים אעפ"י שאינו ת"ח. וכשנאמר אליו להניח תפילין במנחה ישמע לעצתנו וארחות צדיקים ישמור. כללא דמלתא: אם יאמר לכם יהושע בן נון מפומיה ובלבד מסברא שלא להניח תפילין במנחה - בכגון זו לא אמרה תורה "אליו תשמעון". והמונע רבים מעשות מצוה ומבקש טצדקי למפטר נפשיה, צריך כפרה ודאי.
דברי הרמ"ע מאפנו הובאו בספרי הפוסקים: במג"א40, אליה רבה41, באר היטב42, ערוך השולחן43 (והוסיף "ואשרי חלקם"), ביאור הלכה44, כף החיים45.
(2) רמב"ם (הל' תפילין פ"ד הל' כו)
(3) שו"ע (סי' לז סעי' ב)
ועי'
גם סי' כה סע' ב: צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפילה.
(4) ברכי יוסף (שם ס"ק ג')
רבים מיראי ה' נהגו ללמוד קצת קודם תפילה או אחר תפילה בתפילין וכן להניחם בתפילת מנחה.
ומ"ע כתב בתשובה (סי' ט"ל) שצריך להניחם פ"ב בתפילת המנחה והביאו מ"א סק"ב, א"ר אות ב'. וכ"כ הברכ"י (אות ג') דרבים מיראי ה' נהגו להניחם בתפילת המנחה ומנהג נכון הוא. וכ"כ בשער הכוו' (דף נ"ב ע"א) שהאר"י ז"ל היה נזהר מאוד לאומרה בטלית ותפילין… (וכן כתב בסי' רלב סק"ה)
…ובזמנא דצלותא דמנחה בכל יומא, אתגליא מצחא דא דלתתא בגין לאכפיא קליפין. ובג"כ אצטריך תפילין בצלותא דמנחה, דהא הכי אצטריך לבסמא ההוא מצחא…
מנהגים שיש בתפילת המנחה… גם היה נזהר מאד לאומרה בטלית ותפילין…
הובא
בכף החיים (לעיל מקור 5)
(8) סדר היום (סדר תפילת מנחה)
ואם הוא אדם ראוי והגון ראוי שיתעטף בציצית ויניח תפילין גם במנחה. כי באלו שמן חלקו ותפילתו בריאה בכונה יתירה, מפני שהם הממשיכים אליו הכנעת הלב וכובד הראש, ותהי' יראת ה' על פניו לבלתי יביט מפה ומפה, ויכוון באמרי פיו.
ואין טענה לאמר: דכיון דאין ק"ש במנחה למה יניח תפילין ויתעטף בציצית? שאין העניין של שחרית, אלא לעכב - שאין ראוי לאדם שיאמר "וקשרתם" והוא לא הניח תפילין "והי' לכם לציצית" והוא לא התעטף בציצית. ונמצא שהוא מעיד עדות שקר על עצמו, שהוא נאה דורש ולא נאה מקיים. אבל למצוה - זה וזה שווין, לקבל עליו עול מלכות שמים. ולמה תיגרע תפילת המנחה, להיותה בשעה ראויה להתפלל ולהתקבל, כמו שאמרנו, להתפלל אותה דרך עראי שלא בהכנעה וכובד ראש! ודאי אין סברא זו סברה של שכל. ובעל נפש והירא את ה' וחרד על דברו, מבקש מקום להתבודד, ועניין ליישב את דעתו ולהכין את ליבו לאביו שבשמים, כמ"ש "תכין ליבם תקשיב אזנך", שאם אין הכנת הלב אין הקשבת האזן.
ולא
יאמר: איך אעשה דבר שאין כל הקהל עושים אותה וילעיגו עלי, והוא יוהרא
וגסות הרוח. כי אין יוהרא וגסות הרוח בעשיית המצוות. ואם אנו חוששין לכך
אין לדבר סוף. אלא המצוה תעשה, ויהי' מה שיהי', וכל השוחק ה' ישחק לו. ועל
כיוצא בזה אמר התנא ע"ה הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים.
(9) ראשית חכמה (שער קדושה פ"ו אות סג)
ולכן ראוי הוא שכל תפילה תהיה בעטיפת ציצית ותפילין, חוץ מתפילת ערבית, וכבר נתפשט המנהג בארץ ישראל ללבוש תפילין אפילו בתפילת מנחה, וכן ראוי לנהוג…
דברי
הראשית חכמה הובאו בארץ חיים, מנהגי ארץ ישראל (או"ח ל"ז ס"ב), ובשל"ה
(עי' מקור 11)
(10) תוצאות חיים (אות פא) (מבעל הראשית חכמה)
… ישתדל
להתפלל מנחה בעונתה… ויתפלל אותה בכונה יתרה …
ובטלית ובתפילין …
(11) של"ה (ריש מסכת חולין)
לאחר שמביא את דברי הראשית חכמה הנ"ל (מקור 10), על המנהג שהתפשט להניח תפילין במנחה, מוסיף: וכן נוהגים תפוצת ישראל בכל מלכות ישמעאל. על-כן צריך ליזהר בזה. ועל כיוצא בזה הזהיר יודא בן תימא שיהיה עז כנמר ויעיז פנים נגד המלעיגים, ואל ימנע מלעשות המצוה.
אבל במנחה אין ק"ש לכן אין צריך בתפלת מנחה תפילין. אבל מלשון שנקרא תפילין היה נראה שראוי שיהיו התפילין עליו בשעת תפילה אף במנחה. כי נקרא תפילין מלשון תפילה, כי התפילה הוא על צרכו וחיותו ובתפילין אמרו (שם מ"ב ע"א) כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר "ה' עליהם יחיו". ר"ל כי מאחר שעל ידי תפילין שם ה' נקרא עליו דכתיב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח). וכאשר השם יתברך עליו ראוי אליו החיות דכתיב (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". לכך נקראו תפילין שהם חיותו כמו התפילה, ודבר זה עמוק, ולכך התפילין שייכים אל התפילה.
(14) מורא באצבע (סי' ג אות קכה) (החיד"א)
יזהר בתפילת מנחה לאומרה בזמנה ובציבור מעוטף בציצת ומעוטר בתפילין…
…טוב ונכון להדר ללבוש תפילין
במנחה…
(16) יוסף אומץ (אשכנזי תצ"א-תצ"ב)
ואם אנו מקילים מלילך עם תפילין כל היום, מפני שאנו מסיחים דעתנו, גם אין אנו יכולים לשמרם בנקיות. מ"מ בשעת תפילה צריך להיות נקי ושלא יסיח דעתו, כמו בתפילת שחרית, אם כן למה תגרע תפילת מנחה לענין תפילין…
(18) תקנות ואזהרות מרבי משה קארדאבירו (אות יז)
להזהר להתפלל תפילת מנחה בטלית ותפילין ובחזרה
מניחין טלית ותפילין בכל תפילת מנחה כמו בשחרית. ונתפשט מנהג זה בכל העם
(20) מנהגים מרבי אברהם הלוי (אות א)
מנהג רוב בעלי תורה יראי שמים שמתפללין מנחה בטלית ותפילין. ויחידים מניחים כל היום ואפילו בדרך…
להתפלל תפילת מנחה בטלית ותפילין. ובהמשך ( "עוד שלחו שנת של"ז…", אות א) : רוב בעלי תורה ויראי שמים אין מתפללים אלא מעוטרין בטלית ומוכתרין בתפילין, ויש יחידים שמניחים אותם כל היום, אפילו בהליכתן בדרך.
להניח טלית ותפילין במנחה, והמחמירין כל היום.
והטעם, א: שמצותן כך היא.
ב: שבעודן עליו לבו נמשך ליראת ה' ואהבתו.
ג: התקונים כתיבת יד אומרים, כי כל תפילה שאין בה טלית ותפילין אינה מתקבלת, מפני
שסמאל רודף אחריה. ובהיות התפילה בטלית ותפילין אין לו רשות ויכולת עליה.
ד: דהתורה והמצוות שאדם עושה בעולם הזה עושין לו מלכות לעולם הבא. ומי שאינו
מניח תפילין כל היום אינו זוכה לעטרת זהב גדולה, שמרדכי יצא מלפני המלך ית'.
ששבעים שרים רודפים ומקטרגים תמיד על ישראל שנאמר: "שרים רדפוני חינם".
והמניח תפילין בכל תפילה ובכל היום הוא קושר אותם, שנאמר: "לאסור מלכיהם
בזיקים". זהו "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו" אלו תפילין של יד, "ועל חלקת
צואריו" אלו תפילין של ראש.
(23) מנהגים - רבי שלום שרעבי (אות יח)
בכל
יום מתפללים תפילת מנחה בטלית ותפילין…
(24) עובדות והנהגות לבית בריסק- תפילה (ח"א עמ' רמא')
"…פעם
אחת כשהגעתי לביתו של מרן הגרי"ז זצ"ל היה זה בזמן שהתפלל מנחה מעוטף
בטלית ומעוטר בתפילין כדרכו…"
(25)חוט המשולש ח"ב תולדות רבינו עקיבא איגר זצ"ל (דף סד' עמ' ב')
"… וכך היה סדר עבודת היום אשר קיימו חמשה ועשרים שנים רצופים… לאחר תפלת מנחה אשר התפלל מעוטף בטלית ותפילין למד לתלמידיו…"
נ"ל שמהרמב"ם אין ראיה שהבין את הגמ' כרבינו יונה והתוס', ואדרבה נראה שלמד אחרת. כיון שהרמב"ם עצמו ציין מקור לדבריו, וז"ל: "… בשעת תפילה יותר מן הכל. אמרו חכמים כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". הרי שהביא את דברי הגמרא לגבי ק"ש, ולא את המשכה לגבי תפילה!
וכשדנתי בעניין עם כותב המאמר, טען שיש כאן ברמב"ם שני עניינים נפרדים – קודם העיר לגבי תפילה (=שמו"ע) ואח"כ הוסיף שיש חומרא מיוחדת בק"ש.
ואולם לא נראה לי לבאר כן, כי רגילות לשונו של הרמב"ם לומר "אמרו חכמים" כהמשך והוכחה לדבריו הקודמים [עי' למשל הל' דעות פ"ב ג, פ"ג א, פ"ה א ד, הל' ת"ת פ"א יג, פ"ג י יב יג, הל' תשובה פ"ז ד, הל' גירושין פ"י א, ובעוד מקומות לרוב].
לפ"ז צ"ל שכוונת הרמ' "בשעת תפילה" על תפילת שחרית, ולא מחמת שמו"ע אלא מחמת ק"ש שבה, וכדברי חכמים שהביא.
ומהגמ' שהביאו הראשונים הנ"ל "יניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל", אין הכרח להבין שבשעת התפילה עדיין מונחים עליו התפילין, אלא שהתפילה עצמה לאחר ק"ש משלימה את קבלת עומ"ש.
ראשית כל, ידוע שהרמב"ם מדייק בלשונו, וכדברי היד מלאכי (כללי הרמב"ם אות ג) "כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק. ויש לדקדק ולפלפל בדבריו כאשר תוכל לדקדק בגמ' עצמה…"
ואם רצה לומר שיש עניין מיוחד בתפילין בשעת ק"ש היה לו לומר "בשעת ק"ש יותר מן הכל" ולא "בשעת תפלה".
ובכלל, ברמב"ם כמו בגמרא, המונח "תפילה" מתייחס לשמו"ע דווקא, ולא למכלול התפילה וק"ש וכו' [עצם שם "הלכות תפלה" ובנפרד הלכות ק"ש, וראה עוד הלכות תפלה פ"ב ט, פ"ג ח, פ"ד יט, פ"ה י יד, ועוד].
מלבד זאת, לאחר חיפוש מצאתי ששיוך ההלכה ברמב"ם לגמרא בברכות יד שעשיתי, נעשתה גם ברמב"ם לעם הוצאת מוסד הרב קוק זצ"ל, ע"י המסדר/מפרש הר' שמואל תנחום רובינשטיין עיי"ש.
ועוד לגבי הנחת תפילין בתפילה כתב הרמב"ם לשון "מצווה" ומשמעות המימרא שהביא לגבי ק"ש היא כעין "איסור" (מחמת עדות שקר) ולא עניין מצווה.
אשר לטענה באשר לרגילות לשון הרמב"ם "אמרו חכמים" כמקור לדבריו. (ועוד שכאן המקור יפרש את דבריו) חיפשתי בספרי הכללים כיד מלאכי וכד' ולא מצאתי כלל כזה. ובכלל אין דרך הרמב"ם להביא מקורות להלכות, ועל זה השיג עליו הראב"ד. [עיין בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה ובהשגת הראב"ד שם]. והבאת מקור להלכה, הוא תפקיד נושאי הכלים סביב הרמב"ם כמגדל עוז, מגיד משנה, כסף משנה וכדו'.
אם כבר יש כלל למשמעות לשון הרמב"ם "אמרו חכמים", לעניות דעתי נראה לומר שכוונת הרמב"ם להוסיף נדבך נוסף על הנאמר בהלכה בדרך כלל עם גוון של אזהרה (כמו שפרשתי כאן את דבריו). [עיין למשל הל' דעות פ"ב ג, פ"ה ד, הל' ת"ת פ"א יג, פ"ג יג, הל' אבל פי"ד ב, הל' מלכים פי"ב ב. ובעוד מקומות].
עפ"י
כל הנ"ל, נראה לי שהדיוק ברמב"ם "תפילה" דווקא, וה"ה מנחה, עדיין במקומו
עומד.